הוא הגיע אלי למשרד, הזמנתי אותו לשבת, הוא בחליפה מהודרת נראה אמיד, בטח הוא הגיע עם בעייתו של קרוב משפחה אני חושב לעצמי.

לאחר לגימה מהקפה שהוגש לו, הוא פתח את פיו. נשמע רהוט, ובטוח.

אני אחרי החתונה הראשונה של ביתי, עבר כבר ואני לא מתאושש. העיפות, חוסר אנרגיות בלתי מוסבר, אני לא יודע מה קורה איתי, הוא משפיל את עניו, חושב כיצד להמשיך. אני פשוט לא אני. חשבתי הרבה כיצד דווקא בתקופה שבה אני אמור להיות שמח במיוחד, אני לא מרגיש כך.

התעניינתי מה מעשיו, מה הוא עושה בחיים, היכן גדל חששתי אולי העול הכלכלי הכבד שבנישואי הילדים גורם לו להרגשות אלו. אך לא. הוא עצמאי, אדם שעבד קשה ועשה לביתו בקצרה החלק הכלכלי זה לא האתגר שלו. גם מהלך חייו נראה בסדר, הוא גדל במשפחה טובה, הורים תומכים משקיעים בילדים, הוא למד במוסדות טובים והיה תלמיד מצטיין הכל נראה מצויין. בתכלס הוא יושב לפני בראש מורכן, חסר אנרגיות והגיע למצב שהוא בא להתייעץ.

המשכתי לברר כיצד הוא המשיך את מהלך החיים שאחרי החתונה גם שם נראה הכל כרגיל , כמה שנים כולל, לאחר מכן עבד כשכיר ובגיל 32 הוא החל להיות עצמאי.

מתוך הדברים עולה דבר מדהים, למרות החיים הטובים שהיו לו במרוץ של העשור האחרון הוא אבד כמעט כל קשר חברתי שהיה לו פתאום אחרי החתונה, הוא התחיל לחשבן מי היה ומי לא וגילה לתדהמתו, שחברים כנראה יש רק באגד. אנשים אתם הוא בקשרי מסחר הגיעו, הביאו גם צק' אבל דווקא האנשים שהוא ציפה שיגיעו לא היו שם.

פתאום הוא אומר אני מרגיש בודד, חסר ערך, מסתכל לצדדים ורואה כיצד החבר ההוא התקדם, כיצד דווקא הילד הלא מוצלח מהכיתה הגיע להישגים והוא, נכון יש לו כסף, אבל הוא מרגיש בודד ולא יוצלח מבחינה חברתית.

שוחחנו עוד זמן ארוך, כי היה עם מי לדבר, אדם מרתק. הצעתי לו להתחיל לבנות מעגל חברתי משמעותי, כזה שיתן לו עניין ויכבד את מעמדו שלו בעיני עצמו.

הוא החל להזמין קומץ חברים לביתו, פעם בשבוע לשיעור חומש של ליל שישי סביב פיצוחים וכיבוד קל.

היום הוא אחד ממגידי השיעור המוצלחים ביותר של הדף היומי בשכונתו.

(מתוך הפתיח של הרב אריה מונק לתוכנית ידיד נפש)